רובנו גדלנו בידיעה שאת "הכביסה המלוכלכת משאירים בבית" כמו שסבתא שלי הייתה אומרת.
אנחנו בוחרים להציג רק חלק מהאמת שלנו ולפעמים לא להציג אותה בכלל.
דוגמה מעולה לזה הן הרשתות החברתיות, קל להציג שם רק את מה שאנחנו בוחרים, את הצדדים היפים בחיים שלנו ולהשאיר את ההתמודדות בחוץ.
למה זה קורה?
אנחנו לא רוצים להפגין חולשה וקורבנות, צדדים בנו שנתפסים אצלנו כחלשים נשארים בחוץ.
כשאנחנו מסתירים צדדים מסוים אנחנו חושבים שלא יבינו אותנו ולפעמים גם יפנו לנו גב ולא נצליח להשתייך בחברה.
אבל האם זה באמת משרתת אותנו?
אנחנו מורכבים מחלקים שונים, תכונות אופי שונות וחוויות חיים מגוונות כל אלו יוצרים את מי שאנחנו כחבילה אחת.
פעולת ההסתרה גורמת לנו לעסוק דווקא במה שאנחנו מסתירים כל הזמן.
מכירים את חוק המקום – "מה שלא נותנים לו מקום לוקח את כל המקום".
ובפועל זה מה שבאמת קורה.
בזמן השירות שלי ביחידה חיפשתי שייכות, עצם היותי אישה היה לא מקובל מה שגרם לי לחשוב שאני צריכה להסתיר את הנשיות שלי. אבל ההסתרה תפסה את כל המקום.
לבשתי בגדים גדולים שהסתירו את הגוף שלי, נהגתי ודיברתי כמו הגברים ששירתו איתי, תחזקתי כל הזמן את ההסתרה גם שנים אח"כ.
דרך תהליך החשיפה שלי והרצון שלי לדבר בפני קהל הבנתי שהסיפור שלי על כל החלקים שלו, החוויות והתכונות הוא השלם.
כשהפסקתי לתחזק את ההסתרה החיים שלי השתנו הצלחתי לקבל את עצמי באופן מלא גם את החלקים שנראו לי לא לגיטימיים.
הצלחתי לדייק את הבחירות שלי בחיים מתוך האמת שלי ולא מתוך מה שיתאים למה שאני בוחרת להציג.
הבנתי שהסיפור שלי הוא הכלי הכי עוצמתי שלי והוא מה שלוקח אותי קדימהלעבר הגשמת המטרות .
את כל זה זיקקתי לסדנה שלי והנה כמה טיפים לעבודה עם הכלי העוצמתי ביותר שלנו:
- הסיפור שלנו הוא הכלי הכי חזק שלנו.
- דרכו למדנו את עצמנו בצורה הכי טובה.
- המשברים והמקומות ה"נמוכים" שלנו חיזקנו את יכולת התגובה שלנו.
- היכולת שלנו להפגין פגיעות (במידה הנכונה) יוצרת הזדהות ומגדיל את הקשב של מי שעומד מולנו.
- הסיפור שלנו מחזק אחרים ונותן להם תקווה לצאת ממשברים.
- אנחנו מקבלים שליטה מלאה על החיים שלנו, על הבחירות ויכולים להשפיע לטובה.
ניסיון על אמת בשטח ואין לו שום תחליף אחר ובר צברנו אותו!
